<h1>רבינו ירוחם נ"י ח"א</h1>
<h2>דף כז:</h2>
בפורים מספידין לתלמיד חכם ודוקא בפניו אבל שלא בפניו כלומר אם נקבר לא ויום שמועה כלפניו דמי כך פשוט במועד קטן.
<h2>דף כח:</h2>
בפורים על המת נשי' מענות ומטפחות אבל לא מקוננו' פי' מענות שכלן עונות כא' קינה אחת מדברת וכלן עונות אחריה. נקבר המת לא מענות ולא מטפחות זה פשוט במועד קטן. כתוב בספר המקצועות שאסור להספיד ולנהוג אבלו' בפורי' [ואי] איתרע ביה מילתא אסור להתענות שנאמר שמחה מלמד שאסור בהספד משתה מלמד שאסור בתענית ואם מת לו מת קודם פורים ונכנס פורים תוך ז' ימי אבלות בטלה ממנו גזירת ז' מידי דהוה ארגלים שמפסיקי' ואינם עולי' דשמחה כתיב בפורים כמו ושמחת בחגך וכן מפרש בשאלתות ע"כ. ועוד כתב הרא"ש בפסקים שלו במועד קטן [פ"ג סי' פ"ה] שכתוב בשאלתות ודוקא בפורים אבל בחנוכה אין מפסיקי' ואסור בהספד ובתענית דכ"ה בכסליו יומי חנוכה אלין דלא למספד בהון מספד הוא דאסור אבל אבלות לא מיפסקא וכן בראשי חדשים וכן מפורש בשאלתות ע"כ וחלק עליו הר"מ וכתב דלא בטלה ממנו גזירת ז' דאם כן בטלה ממנו גזירת שלשים ופורים לא מצינו דחשיב כרגלים אבל בודאי אין לו להתאבל כלל בפורים אבל נוהג בו דברים של צנעא דלא עדיף משבת. ולאחר שיתפללו בבית האבל בערב ליל פורים הורה לו שילך לבית הכנסת בעת קריאת המגלה דאפילו עבודה נדחית מפני זה. וחייב לשלוח מנות דאבל חייב בכל המצות האמורות בתורה וכן אינו מתאבל בחמשה עשר באדר לאסור של זה בזה. ואף על פי שאינו מתאבל עולים לו מידי דהוה אשבת ואחר כך משלים אבלותו עכ"ל הר"מ מרוטנבורק. ואם הולך האבל לבית הכנסת כתבתיו נתיב כ"ח. ושם כתבתי בחלק שני שאם יקבור אותו ביום פורים שנוהג בו אבלות מאח' דהוי יום ראשון. צדוק הדין וקדיש לאמרו בפורי' תלמידי רש"י כתבו בשמו שאומ' אותו בפורים שאין זה הספד אלא הודאה וקבלת דין שמים ורבי' משולם בר' משה כת' שאין לאמרו שאין להרגיל ההספד כדאמרי' אין מניחין המטה ברחוב שלא להרגיל וכו' והוא הדין בפורים זולתי לחכם מופלא וכתב הריב"ג ואנו נהגנו מימות זקנים הראשונים שלא לומר צדוק הדין אחר המת בפורים.
